ערך נכסים ומיסוי מקרקעין בע"מ נ' תורן גורמה בע"מ

פסק דין

התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במתן סיוע לקבלת רישוי עסקים ובהשגת הנחה או הפחתה בארנונה עירונית לחברות ולאנשים פרטיים.

הנתבעת הינה חברה המפעילה עסק בשם מאפיות הטאבון.

הנתבעת שכרה את שירותי התובעת על מנת שהתובעת תפעל להשגת רישיון עסק לעסק של הנתבעת. כאשר נציג התובעת הגיע לנכס הוא סבר שהארנונה שבה מחוייב הנכס גבוהה מזו שאמורה להיגבות בשל כך שהשטח שהעיריה גובה לגביו ארנונה גבוה מהשטח בפועל. נציג התובעת הציע לנתבעת לתת לתובעת לטפל גם בענין זה והצדדים הגיעו להסכמה לפיה התובעת תפעל להפחתת ארנונה כאשר כל העלויות הכרוכות בטיפול חלות עליה. אם הארנונה תופחת והנתבעת תזוכה בפועל בסכומים כלשהם בגין חיובי הארנונה לעבר ול- 18 החודשים שלאחר ההפחתה תשלם הנתבעת לתובעת מחצית מסכום הזיכוי.

הנתבעת חתמה על יפוי כח בו יפתה את כוחה של התובעת לפעול בשמה בכל הקשור לארנונה.

התובעת הגישה השגה בטענה שהשטח של הנכס הוא 75 מ"ר ולא 83 מ"ר כפי שטענה העיריה וגבתה ארנונה לפי שטח זה. כן טענה התובעת בערר שיש לשנות את סווג הנכס לתעשיה ומלאכה ולגבות ארנונה לפי סיווג זה ולא לפי סיווג משרדים שירותים ומסחר כפי שנגבית הארנונה בפועל. בסופו של דבר הגיעה התובעת להסכמה עם העיריה לפיה, לצורך חיוב ארנונה יחושב שטח הנכס לפי 79 מ"ר ולא 83 מ"ר וזאת לתקופה שמיום 1.7.02 ועד 31.12.08 . בהתאם להסכמה זו זוכה חשבון התובעת בסכום של 10,008 ₪ וכן מגיע לתובעת סכום נוסף בגין החיסכון לעתיד לפי ההסכם דהיינו סכום עבור חסכון בסך 1,205 ₪ ובסה"כ חסכון של 11,213 ₪ שמתוכם על הנתבעת לשלם לתובעת 50% + מע"מ. התובעת הגישה איפוא את התביעה על סכום של 6,475 ₪ (50% +מע"מ מ- 11,213 ₪).

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה טענה מס' טענות ואולם העיקרית שבהם היתה שהתובעת הגיעה להסכמה עם העיריה מבלי לערב את הנתבעת למרות שנציג הנתבעת הבטיח שלא תיעשה כל פשרה מבלי לערב את הנתבעת. הנתבעת אף ביקשה להגיש תביעה שכנגד על ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מכך שהשטח הופחת בסך כ- 4 מ"ר ולא ב- 8 מ"ר כפי שעלה מן הבדיקות וכתוצאה מכך ששינוי הסיווג לא בוצע.

בהמלצת כב' הרשמת (כתוארה אז) נמרודי הוסכם שתינתן רשות להתגונן וההליך עבר לדיון לפי סדרי הדין הנהוגים בתביעה בדיון מהיר. כאשר הנתבעת מגישה תביעה שכנגד בגין ההפסדים שלה כתוצאה מהסכם הפשרה.

העידו בפני מנהל התובעת ומנהל הנתבעת וכן מטעם הנתבעת העיד הסוכן שעבד בתקופה הרלבנטית אצל התובעת והיה בקשר עם הנתבעת.

מנהל התובעת טען כי מעולם לא הובטחה לנתבעת הפחתה של 8 מ"ר או שינוי סווג. כל שהוסכם בין הצדדים היה שהתובעת תפעל להפחתת ארנונה כאשר כל ההוצאות הכרוכות בכך יחולו עליה. ורק אם יהיה זיכוי בסופו של דבר, היא תזכה לשכרה כמפורט בהסכם וכפי שפורט לעיל. מנהל התובעת העיד כי הפשרה שאליה הגיעה התובעת עם העיריה היתה הטובה ביותר לנתבעת והיא נועדה בין היתר למנוע אפשרות שהעיריה תבצע מדידה בבית העסק כולו כולל המאפיה ושם השטח שלפיו נגבתה הארנונה קטן מהשטח בפועל ב- 1 מ"ר וכן לא הובא בחשבון שטח מחסן של 9 מ"ר.

נציג הנתבעת טען כי הובטח לו בפירוש שלא תיעשה כל פשרה מבלי לקבל את הסכמת הנתבעת. כן טען נציג הנתבעת כי התובעת שגתה בכך שקראה לשטח שבו מוצב הטאבון במה בעוד שבפועל הוא הטאבון שאין אליו כל גישה ואין לו רצפה לכן לא היה צריך לחייב אותו בארנונה.

לבקשת הצדדים הם סיכמו בכתב ולאחר העיון בסיכומים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעות ההדדיות.

מחד, אמנם התובעת השיגה לנתבעת הנחה והפחתה של תשלומי הארנונה ולפיכך, לפי ההסכמים שבין הצדדים היא זכאית לשכרה. מאידך, בסופו של דבר ההפחתה הושגה לאחר שהתובעת התפשרה עם העיריה מבלי לשתף בשיקולי הפשרה את נציגי הנתבעת. חוק השליחות קובע במפורש ששליחות אינה כוללת ולא חלה, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת, על פשרה או ויתור של השליח. בנדון דנן לפי המסמכים שהומצאו הנתבעת לא נתנה לתובעת יפוי כח להגיע לפשרה או לויתור עם העיריה. יפוי הכח היה לפעול בשמה של הנתבעת בענייני הארנונה. לפיכך, היה על התובעת לקבל את הסכמת הנתבעת, לפי הגעתה לפשרה, ומשלא עשתה כן אין מקום לפסוק לטובתה ולחייב את הנתבעת, וזאת על אף שהנתבעת זכתה להפחתה בארנונה. שכן, יתכן שאלמלא הפשרה היתה הנתבעת זוכה להפחתה גבוהה יותר. למעלה מהצורך אציין כי גם אם היתה הרשאה מפורשת ביפוי הכח להגיע לפשרה היה נכון שלפני הגעה לפשרה תבקש התובעת את ההסכמה של הלקוחה שלה וזאת על מנת למנוע טענות של פעולה בחוסר תום לב. שכן, גם מעדותו של נציג התובעת לשעבר – מר רפי מלכה – עלה כי יתכן שלעיתים נעשית פשרה בתיק מסוים על מנת לקבל יותר בתיק אחר כאשר מדובר בתיקים של לקוחות שונים (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 27 – 28).

יש לדחות גם את התביעה שכנגד שכן הנתבעת- תובעת שכנגד- לא הצליחה להוכיח שאלמלא הפשרה היא היתה זוכה בהפחתה גבוהה יותר. אמנם נכון שמלכתחילה ההשגה שהוגשה היתה בטענה של 8 מ"ר עודפים של גביה, אך מנהל התובעת נתן בתצהירו הסבר מדוע הסכימה התובעת להתפשר ,ההסבר היה הסיכון שבו היתה עומדת הנתבעת אלמלא הפשרה (מדידה של כל שטח המאפיה שנשום בשטח קטן מהשטח בפועל). הנתבעת – תובעת שכנגד לא הצליחה איפוא להוכיח שנגרם לה נזק שבגינו היא זכאית לפיצוי כתוצאה מהפשרה שאליה הגיעה התובעת. עובדה היא שהנתבעת לא פעלה לאחר יום 31.12.08 להפחתה נוספת של השטח או הסיווג על אף שההסכמה אליה הגיעה התובעת היתה רק לגבי התקופה שעד יום 31.12.08.

התוצאה היא איפוא שהתביעה והתביעה הנגדית נדחית ואין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו אלול תש"ע, 05 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: